<h1>רבינו ירוחם מישרים נל"א ח"ג</h1>
<h2>דף מו:</h2>
סתם גנבה יאוש בעלים היא אבל לא סתם גזלה עד דשמעיני' דיאיש קמא. מכיר כליו וספריו ביד אחר אם יצא לו קול גנבה בעיר כגון שלנו בתוך ביתו ונעשה בו מחתרת וקם בלילה ואמ' נגנבו כלי וספרי ובאו בני אדם ומצאו מחתרת (חתוכה) [חתורה] ובני אדם שלנו בתוך ביתו יוצאין ומשואן על כתיפיהן ואמרו הללו כליו של פלוני וספריו של פלוני שיש עדים שהם כליו שהכירו כל החפצים שביד אותם בני אדם הגנבים אז ישבע לוקח כמה הוציאו ויטול. ודוקא שצריך כל זה שהוא בעל הבית העשוי למכור כליו ואינ' מדברי' העשויין להשאיל ולהשכיר אבל אם אין הדבר כן דליכא למיחש שמא מכרן לאחר אינו צריך שיאמר כליו וספריו של פלו' אלא יצא לו שם גנבה בעיר בודאי לא קנה שהוציא הקול לבד ובאו עדים שאלו כליו ישבע בנקיטת חפץ לוקח בכמה לקח ויטול מבעל הבית ויחזור לו כליו וכל זה לפני יאוש קמא שבועות. גנב ומכר ואחר כך הוכר הגנב וידעו בעדים שזה החפץ הוא מפלוני עשו בו תקנת השוק וישבע לוקח בכמה לקח כדין נשבעין ונוטלין והבעלים עושים דין עם הגנב ואם הוא גנב מפורסם לא עשו בו תקנת השוק ואין הבעלי' נותנין ללוקח כלום אלא לוקחין הכלי' בחנם והלוקח עושה דין עם הגנב ומוציא הדמים שנתן לו ואם הגנב אומר לא נתן לו בדמיהן אלא כך וכך והלוקח אומר כך לוקח נשבע ונוטל כי הגנב חשוד על השבועה. וכל זה לפני יאוש אבל אחר יאוש כבר קנאה לוקח בשינוי רשות ויאוש ואינו מחזיר לו לוקח כלום לא חפץ ולא דמים. ובכל מקום שאמרנו שעשו תקנת השוק ויתן בעל הכלי ללוקח בכמה לקחו אין הפרש בין שלקח שוה מאה במאתים או שוה מאתים במאה לוקח מן הבעלים מה שהוציא קמא. מלוה על המשכון לגנב הן יותר ממה שהן שוה כדי שויו הן פחות משויו בכל אותן שאמרנו שעשו בו תקנת השוק נותנין הבעלים למלוה כל מה שהלוהו לגנב על החפץ וישבע מלוה בנקיטת חפץ ויטול קמא. גנב ופרע בחובו או פרע בהקפו ונתן גוף החפץ בעצמו לפרעון לא עשו בזה תקנת השוק אלא הבעלים נוטלין הגנבה בלא דמים ויחזור המלוה על הגנב כשהיה מתחלה כי כשהלוהו מתחלה או האמינו על זה החפץ הלוהו והאמינו. ואם היה הגנב חייב לו מנה ונתן לו החפץ הגנוב במאתים והחזיר המלוה לגנב מאה שהן מותר החפץ לא עשו כמו כן בזה תקנת השוק והבעלים נוטלין החפץ בלא מעות והמלוה יגבה המאתי' מן הגנב כי לא נתן עתה המנה בשביל החפץ לבד אלא בעבור החוב שהיה חייב לו מתחלה וכמו שהאמינו יאמינו עתה קמא. לקח ספר גנוב או חפץ בעשר' זהובים מגנב בכל אותם שאמרנו שעשו בו תקנת השוק והוכר הגנב ומכרו הלוקח לאחר בט"ו זהובים כשיבא בעל הבית פורע ללוקח אחרון ט"ו ואח' כך הבעל הבית נפרע מלוקח ראשון חמשה שהרויח ומן הגנב נפרע עשרה ואם הוא בענין שאין בו תקנת השוק ויש לו לבעל גנבה לוקח בחנם גובה בעל הגנבה מן הלוקח ראשון שלקח מן הגנב ט"ו זהובים כי בכך מכרו והולך לוקח ראשון ותובע מן הגנב עשרה ובעל גניבה נוטל חפצו מלוקח שני ונותן לו החמשה עשר שגבה מן לוקח ראשון וכן הדין אם מכר שני לשלישי ושלישי לרביעי אפילו מאה שהוא נוטל מכל א' ואחד כמה שהרויח במכירתו ונוטל הקרן מן הגנב קמא.
